קומט את פרוגרס בע"מ נ' הייכל

פסק דין

1.עניינו של תיק זה בתביעה כספית על סך 29,764 ₪ שהגישה התובעת, אשר עוסקת, בין היתר, ביבוא ושיווק חלקי חילוף וצבע לרכב, נגד הנתבע שהפעיל בזמנים הרלוונטיים לתביעה מוסך למכונאות רכב בכפר קרע, בגין חוב שנותר חייב לה עבור רכישות שביצע.

התובעת טוענת כי "הנתבע אישר בחתימתו על תעודות החשבוניות את קבלת הסחורה" וכי שיקים שמסר על חשבון החוב חוללו באי פירעון בהעדר כיסוי מספיק. לתביעה צורפו העתקי השיקים, חשבוניות וכרטסת הנהלת חשבונות.

2.הנתבע אינו מכחיש את קיומו של החוב ואת גובהו. המחלוקת לפי הנתבע נוגעת לשווים של חלקים שנלקחו ממנו על ידי עובדי התובעת, לטענתו שלא ברשותו וללא הסכמתו, ואשר "עולים על החוב".

יצוין, שבהתנגדות לביצוע תביעה שהגיש הנתבע הועלו טענות שונות לעניין אחיזת התובעת בשיקים ולעניין העדר חתימה של הנתבע על החשבוניות שצורפו לתביעה, אלא שכאמור ובשים לב לדברי בא כוחו של הנתבע בישיבה מיום 19/09/12 (עמוד 1 שורות 2-3) אין הכחשה לקיום החוב אלא אך ורק לעניין שווי החלקים שנלקחו על ידי עובדי התובעת (בתצהיר שצורף להתנגדות, מיום 16/03/11, טען הנתבע כי למיטב הערכתו "היה במחסן חלקים ומלאי בשווי של 45,000 ₪ שנלקחו על ידי התובעת ומבלי שנשלח לגביהם כל פירוט).

3.בדיון שהתקיים בפניי שמעתי מטעם התובעת את עובדיה הבאים: מר משה קלינה, מנהל מחלקת חלקי חילוף אצל התובעת (להלן: "משה"), מר סאלי שוטה, סוכן מכירות של התובעת "שהתנהל מול הנתבע" (להלן: "סאלי") ומר מאיר חבושי, שאף הוא משמש כסוכן מכירות אצל התובעת (להלן: "מאיר").

מטעם הנתבע שמעתי את הנתבע עצמו, את הגב' בהיה עבד אלקאדר, בת זוגו של הנתבע, ואשר עבדה פקידה אצלו בזמנים הרלוונטיים (להלן: "בהיה") וכן את מר עאדל פנאדקה, מי שנכח לטענתו במוסך ביום בו נציגי התובעת נטלו את הסחורה.

דיון והכרעה

4.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהופעתם בפניי ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ולראיות שהוגשו על ידם, שוכנעתי שדין התביעה להתקבל במלואה.

5.ייאמר מיד, כי אין חולק על קיומו ועל גובהו של החוב אותו חב הנתבע לתובעת בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות. ודוק, הגם שהנתבע אינו חולק על כך, הרי שעיון בחשבוניות ובתעודות המשלוח שצורפו לתצהירו של סאלי (ת/2) תומך בפירוט אשר נכלל בכרטסת.

6.בהעדר מחלוקת על החוב, יש לדון בטענת הנתבע, לפיה, השווי של הסחורה שנלקחה על ידי עובדי התובעת עלה על החוב ולמעשה הביא לסילוקו.

טענה זו דינה להידחות, הן בהעדר הוכחה מצד הנתבע מחד גיסא והן בשים לב לראיות התובעת מאידך גיסא.

7.בשים לב להתרשמותי מעדי התובעת, מצאתי לקבוע כי לקיחת החלקים מהמוסך של הנתבע הייתה על דעתו, בהסכמתו ולאחר תיאום עמו.

עדותם של סאלי ושל מאיר בעניין זה הייתה אמינה ביותר, דבריהם עלו בקנה אחד זה עם זה ולא מצאתי להעדיף עליהם את גרסתו של הנתבע שטען כי שניהם נכנסו באופן פיראטי למחסן ולקחו את המלאי "או באופן יותר מדויק גנבו את כל המחסן ורוקנו אותו" כפי שטען בסעיף 8 לתצהיר העדות הראשית מטעמו (נ/1).

8.עדותו של עאדל בעניין זה אין בה כדי לתמוך בגרסת הנתבע. עד זה לא ציין בתצהירו כי נאמר לו על ידי הנתבע, בכל שלב שהוא, שעובדי התובעת נכנסו ללא רשות, וטענתו בעניין זה מעל דוכן העדים, נדחית על ידי בהיותה טענה מאוחרת וגם נוכח התרשמותי.

העובדה כי לטענתו הנתבע לא היה רגוע ("קודם כל היה חשוב לי שיירגע") אין בה כדי לומר מאומה לעניין אופן הכניסה של עובדי התובעת למחסן ולהסכמות שהיו בין הצדדים.

9.כך או כך, שעה שאין חולק כי התובעת השיבה לידה חלק מהסחורה, וככל שהנתבע חולק על השווי שלה כפי שמופיע בחשבונית נספח א' לתצהירו של מאיר (סך של 10,776 ₪), הרי שהנטל על הנתבע להראות מה היה השווי "האמיתי" לדידו של אותם חלקים שנלקחו. דא עקא, הנתבע לא הביא כל ראיה בעניין זה, כגון תעודות משלוח, חשבוניות, ספירות מלאי או כל מסמך אחר שיש בו כדי לתמוך בטענתו לעניין שווי הסחורה. אין בעדויות בעל פה שמסרו הוא ובהיה כדי להרים את נטל ההוכחה, שכן מדובר בטענות בעלמא ללא כל תימוכין, על אחת כמה וכמה משנמסרו על ידי הנתבע שתי גרסאות סותרות בעניין זה; שכן בתצהיר שצורף להתנגדות טען ששווי הסחורה עומד על סך 45,000 ₪ (סעיף 15 לתצהיר), בעוד שבתצהיר העדות הראשית (נ/1) טען כי השווי עומד על סך 30,000 ₪ (סעיף 10 לתצהיר). סתירה זו וגם התרשמותי מעדותו של הנתבע, כמו גם מעדות בהיה, הביאה אותי לדחיית טענתו לשווי אחר של הסחורה.

10.לעומת הטענות בעלמא של הנתבע, הרי שהתובעת צירפה לתצהירה חשבונית זיכוי מפורטת המשתרעת על פני שלושה עמודים ובה פירוט של כל החלקים שנלקחו מהנתבע. בהתאם לסכום החשבונית קיבל הנתבע זיכוי בכרטסת הנהלת החשבונות (דף 3 שורה שלישית מהסוף).

עדותם של סאלי ושל מאיר עולה בקנה אחד עם הפירוט שבחשבונית הזיכוי, והיא אמינה עליי בשים לב להתרשמותי. אני מקבל את עדותם כי גם לא נלקחו חלקי חילוף נוספים שאינם נוגעים לתובעת ושלא נרכשו ממנה.

11.בשים לב להתרשמות מהעדים שוכנעתי כי חשבונית הזיכוי, לאחר שהוכנה על ידי התובעת, נשלחה על ידי סאלי לנתבע במלואה באמצעות מכשיר הפקסימיליה.